שלג בירושלים

-

ביום רביעי קלאץ ואני ירדנו למטה לאכול מרק, ובעודנו יושבות על הבר ושורפות את הלשונות שלנו, נכנס למקום בחור צעיר עם גזר ביד. כשהברמן שאל אותו לפשר הגזר השיב הבחור "באתי מוכן מהבית". הוא היה מוכן לשלג כמובן, אבל אנחנו גיחחנו על התקוות הגבוהות, רבע שעה אחר- כך הלכנו לקנח בגלידה ושלג לבן כיסה את הרחובות. רחוב עזה שתק ואף מכונית לא עברה ברחוב, כל הסטודנטים מיהרו לרדת למטה למלחמת שלג ענקית שסיימה את הסיפור, השחרנו הכל, ביזבזנו את כל השלג, ניקינו את כל השמשות הקדמיות של המכוניות, את הגגות, את הספסלים ואת כל האדניות, חזרנו הביתה עם גרביים רטובות, אצבעות קפואות ולשונות שרופות. חשבתי נחמד, כבר ראיתי שלג יפה יותר, אירופה בשלג לא מתקרבת לעזה, אבל זה לא נגמר בזה. קלאץ העירה אותי מוקדם מאוד בבוקר, זינקתי מהמיטה, יצאתי למרפסת ומצאתי אותה שם כבר מרוססת לבן. לא האמנתי למה שאני רואה, אני חושבת שאף אחד לא האמין, העיר הייתה מכוסה בכמויות כאלה של שלג שלא הייתי מצפה לראות כאן בחיים, פתאום השלג של אירופה כבר היה פחות מרגש, מסיבה אחת פשוטה, כי זה לא אירופה פה זה הבית. פה כל שנה אנחנו מתפללים לשלג בירושלים ואף פעם זה לא קורה, ואם זה קורה אז חוסמים לנו את הכבישים ואנשים שגרים במרכז כמוני לא יכולים להגיע או מתעצלים, ואם יש לי איזשהו זיכרון משלג בירושלים זה מנסיעה עם ההורים מתישהו ב-92', כשעצרנו בצד הדרך, עוד לפני שהגענו לעיר, ובנינו איש שלג חמוד ורטוב משאריות אחרונות שטרם השחירו. הפעם ירד לי שלג במרפסת והרחוב היה לבן ושקט כמו יום כיפור, השיירה של ביבי לא עברה, האוטובוסים של אגד לא עבדו, השיפוצניקים מהדירה למטה לא הגיעו אז הם לא קדחו ולא דפקו. מעניין אם כל האנשים האלה היו חלק מהפרצופים הנדהמים ברחובות, שהפכו מהר מאוד לפרצופים מחייכים, ואם גם הם שיחקו בשלג בגן סאקר כמו ילדים.

גלויה לולנסיה

כלב

טכניקה מעורבת על בלטה

ההולך בדרכו שלא לו (ב)

(1) הדרך בה אנחנו בוחרים ללכת הינה ייחודית לכל אחד מאיתנו. ההולך בדרכו שלא לו, אין לו דרך כזאת ברשותו והריהו אדם כזה-

(2) אשר יתן דעתו בהתאם לדעת חברו ויסכים בחינניות עם כל דבר שיאמרו לו.

(3) המשפטים "כן אבל לא", "זה מה שהתכוונתי", "אתה צודק בהחלט" ו"גם אני חושב ככה", שגורים בפיו ומשרתים את שפתו שנים על-גבי שנים.

(4) יזדמן לסרט רק לאחר שקרא את הביקורות בעיתון ויגיב בהתאם לתגובות המבקרים כאשר יתבקש לתת את דעתו על שראה.

(5) יאהב תמיד כל פריט שילבש חברו ויחמיא לו על שערו אף ב'יום שיער גרוע'.

(6) לעולם יהיה מעודכן וטעמו באופנה ומוסיקה יהיה מוכתב על-ידי הסובבים אותו.

(7) יש העלולים לכנותו 'נגרר'. במצבים כאלה, בהם הוא מרגיש זלזול במבטם של אנשים הוא יעשה מעשה נועז, בדרך-כלל בעל ביטוי פיסי כמו מעשה קונדס מטופש שיגרום לו נזק. עקב כך חבריו יתפסוהו כחדשן והרפתקן וישכחו שאין לו דעה כלל.

(8) יבחר להיראות קליל בעיני זוגו בעת קינוח ויחלוק איתו תופינים בקצפת וסירופ שוקולד ואף יזמין בנוסף כדור גלידת שמנת לעצמו, למרות שהחליט להתחיל בדיאטה.

(9) כמתבקש הוא יגדל לעצמו תוכי, שיחזור אחריו ויגרום לו להרגיש בעל אמירה.

(10) בלילות הוא יחלום אלפי שבילים מתפצלים ויתעורר בבהלה כי לא ידע לאן ללכת.

 

נכתב בעקבות 'טיפוסים' מאת תיאופרסטוס.

ההולך בדרכו שלא לו (א)

לכל אדם דרך בה הוא הולך, תשוקותיו מפנות אותו להשקפת החיים היחודית לו, החלטותיו בנוגע לאורח חייו יהיו תמיד בהתאם להשקפה זו ודעותיו, גם אם ישתנו מאחת לאחרת, תמיד יהיו בהן סיבה ונימוקים. ההולך בדרכו שלא לו, אינו מכיר את דרכו שלו וכל אדם הנקרה בדרכו- ישתווה לו.

הוא לעולם ישתדל שלא לומר את דעתו ראשון, תמיד יחכה לבעל-שיחו שידבר לפניו ולאחר שיהנהן בראשו וימצמץ בעיניו, יסכים איתו.  הוא אף יוסיף ויאמר דברי חכמה ותובנות, ויראה איתן בדעתו לנצח, אך לעולם לא יחדש דבר. במידה ובן-שיחו של ההולך בדרכו שלא לו ידרוש לדעת את דעתו לפניו, יתחמק ההולך באלגנטיות כזו וינסה להיראות דיפלומטי. הרי ישנם מקרים בהם אין לדעת מה בן-זוגך לשיחה יאמר ואיך יגיב, עדיף לו, להולך בדרכו שלא לו, להשאיר לעצמו את כל הנתיבים פתוחים.

הוא מכיר את כל קווי אופיים של חבריו לעומק ומשתדל להתרועע איתם במקביל אך לא יחד, הרי אין הוא יכול להסכים עם כולם בבת אחת! אך במסגרת חברתית כזו או אחרת יוצא לו להזדמן למסיבות בית. כשיגיע לאחת כזאת, ינהל שיחות שקטות עם חוגג אחד או שניים לכל היותר בכל פעם וינהל עם עצמו מין סבב שכזה בין כל הנמצאים בבית. בצורה זו הוא שומר על תפיסתם של אנשים אותו, כל אחד ותפיסתו שלו. במידה ואין ברירה והוא משתתף באסון שנקרא 'שיחה קבוצתית', הוא לא יתבלט וישתוק הרבה. סימן ההיכר שלו, ההנהון, יתפוס תאוצה ויגיע למהירות מירבית כאשר ראשו יסתובב לכל הכיוונים, בהתאם לכיוון בו השיחה מתגלגלת, החוגגים בחדר ישאלו אותו מדוע הוא שקט הערב והוא יחזור הביתה עם כאב ראש נוראי.

שאיפתו הסמויה של ההולך בדרכו שלא לו היא אכן למצוא את הדרך שלו וזהו הקושי הגדול ביותר והאתגר המסורבל שעוטף אותו משחר ילדותו, הוא פשוט אינו יכול שלא להסכים עם אדם שנפגש בו. כאשר הוא נמצא לבד בבית, יושב ההולך בדרכו שלא לו ומתלבט ומתחבט בינו לבין עצמו, עם מי מחבריו הוא הכי מזדהה. אך נחישות ההחלטה שלו, להפתעתו המייאשת, מתפוגגת עם כל שיחה חדשה שנקרית לו בדרכו.

 

נכתב בעקבות 'עד שמיעה: חמישים דיוקנאות' מאת אליאס קאנטי

כאן גרים בקלאץ

השנה החדשה נפתחת מחר, שנת הלימודים האחרונה שלנו, איתה הבטחות זוהרות נזרקות לאוויר והבטחה אחת עיקרית- לעמוד בכל אלה. משפט המפתח הוא 'לא כמו שנה שעברה'. 'אני רצינית' ו'חייבים' גם מככבים אצלנו הרבה. מעניין אם נצליח, אם נעמוד בכל זה, אם הזמן יעבור ועדיין נרצה, ואם לא נצליח אם נשנא את עצמנו, אם נאשים את הלימודים, נאשים את הפרוייקט, את העיר הזאת, את אגד, את מי שיהיה. לא יכנס אלינו הביתה שום 'שניצל דק'. לא 'טבעול' ולא 'מאמא' ולא אכפת לי כמה דק הוא יהיה, השנה אנחנו מבשלות יותר בבית, לא כמו שנה שעברה. המיטב של התפריט בשנים האחרונות הסתכם בפתיתים או ספגטי, או במקרה הטוב אורז מלא, ותמיד הם באו כתוספת מנחמת, ליוו את המלך הבלתי מעורר, הגדול, הנורא, השניצל הדק הדלוח. כי לא היה זמן לעמוד מול הגז, או לחתוך ירקות ולזרוק לתנור, לא היה לנו זמן להתלבט בסופר, בקושי היינו בסופר בכלל. כשהרשינו לעצמנו לעשות הפסקה זאת היתה תמיד הפסקה לקפה. קפה? אז קפה? שתיים בלילה רוצה קפה? עוד קפה? אני עושה קפה! מה לא נעשה הפסקה לקפה? השנה אנחנו נשתה פחות קפה. קלאץ הציעה דרינק במרפסת כל ערב. כן, כל ערב, דרינק קטן, במרפסת, נראה לי שאני והקפטן נעמוד בזה. השנה לא נקלע לפח זבל מהמרפסת. אפילו שעשינו את זה רק פעמיים, אם יש שקית שהגיע זמנה אנחנו נרד במדרגות. השנה לא משנה מה, אנחנו נכנסות לכושר. קלאץ מחדשת את המנוי בבריכה, היא אפילו חושבת להקים קבוצה, כי כל מי ששומע אומר 'היי איזה כיף, גם אני עושה מנוי, באמת אני אוהב לשחות, הרבה זמן לא שחיתי'. הבטחות על הבטחות. אם קלאץ לא תחזיק לי את הראש מתחת למים אני אחכה לה בסאונה בזמן שהיא תעשה בריכות. אז אולי אני אמשיך לטפס על קירות, אולי אני אלך לרקוד במעגלים באיזה מתנ"ס, מה שבטוח נזיז את עצמנו, הספיקו לי הריצות לאוטובוס בבוקר, זאת ריצה למרחקים קצרים, לא באמת ספורט. השנה אנחנו לא רצות כדי לתפוס את קו 19. שיעבור, הוא וה-19 השני מאחוריו. אנחנו נקום מוקדם ולא נילחץ ובטח לא נאחר ולא נחזור מאוחר מבית הספר. השנה לא חוזרים מאוחר מבית הספר. לפחות לא בסמסטר א', לא יודעת מה עם סמסטר ב', לסמסטר ב' כבר אולי אביא מזרון, לא רוצה להגיע לזה אבל אני אישן שם אם אצטרך, אני אתאבד על הפרויקט הזה, אני לא אוכל ולא אשתה כדי שהסרט הזה יעמוד וכדי שאהיה שלמה עם מה שהספקתי. לעזאזל הנה עוד הבטחה, על מי אנחנו עובדות, השנה מתחילה עוד רגע ויש לנו סרט גמר לעשות.

השלט החדש שלנו על הדלת. קלאץ כהרגלה עם הטופ הספורטיבי, אני עם 'חולצת החודש'. הגיע הזמן לשנות.

איך עושה פרה