ארכיון חודשי: מאי 2012

תמיד אישה

מדמואזל דה קריטיק קמה בבוקר וירקה על עצמה במראה. היא צבטה את שדיה, תפסה במשמניה, פרעה את שיערה וסטרה על ישבנה. "את מזעזעת", היא אמרה לעצמה. "שום גבר לא ירצה אותך כשאת נראית ככה”. היא הכינה לעצמה קפה מחוזק וסנדוויץ' לא מושקע. לבשה את השמלה הצמודה, הידקה את החגורה, התאפרה, נעלה את הנעליים הכי יפות שלה ויצאה לחפש חתן. מדמואזל דה קריטיק הייתה יושבת כל בוקר בכיכר פריס ומחכה.

הוורידים שעל ידיה התנפחו עם השנים וצבעו בכחול את הדרכים אל ליבה. היא ידעה להסתיר זאת בכפפות לבנות, שעה שעילעלה בשבועוני אופנה. “זאת יפה מאוד", "גם זאת נחמדה", היתה מדרגת בקול רם את הדוגמניות, ואז בשקט, מזלזלת, "אלה בטח לא שלה".

 "חמישה כיוונים”, חשבה לעצמה. חמישה כיוונים לגבר שיכול להגיע ולבקש את ידה: מאחוריה, מלפניה, מימינה, משמאלה, ואפילו מעוד דרך שנמצאת מאלכסונה.

אבל השנים עברו, דה קריטיק עוד ישבה, מעלעלת במגזינים, מעלעלת ומקנאה. מידי פעם הייתה מרימה את הראש ובוחנת את העוברים ושבים, אך מעולם לא אזרה אומץ לגשת אל גבר. היא רק הייתה ממלמלת הוא יחשוב שאני חיוורת", ולפעמים מוסיפה “זה יגיד שאני זקנה".

קו 19

קו 19 הוא המדע והטכנולוגיה של יצירת אובייקטים ניידים מחומרים אורגניים על-ידי פעולות חימום והצמדה. מולקולת-על, שנוצרת מהיתוך של מסה שהתגבשה תוך כדי קירור, או התהוותה על-ידי פעולות חימום, והיא מוצאת את דרכה בעולם בנסיעה. אי אפשר להזיז רגל, אין אוויר לנשימה. הפרטים צמודים זה לזה, ממתינים כל איש בתורו לתחנה. מידי כמה דקות יורדים ועולים אחדים מהם, מתנתקים ומתחברים לאמא מולקולה בדרכה הססגונית והפתלתלה. גוש מורכב וצבעוני, ששולח זרועות מכל עבר, אשר נאחזים במוטות הצהובים של הקופסא. כשאחד נפרד לשלום, שלושה אחרים עולים ונדבקים, מוסיפים לחוזק החומר במבנה הכימי שלו, שמספק שיווי משקל ונחמה. אילו אחד היה עומד לבדו ללא תמיכה, היה מוצא עצמו, בעזרת כוח האינרציה, בתעופה.

כשאני מוצאת מקום לשבת, מגיע תורי להיות במנוחה. הזרוע שלי מרפה מאחיזה במוט צהוב, ולפעמים יש סירקולציה וקצת מקום למחשבה. אז הקרוב מתבלבל עם הרחוק, ומה שסביר שיראה לעין במרחק לא רב, נראה מרוחק עוד יותר, והקרוב מקבל משמעות חדשה. הקרוב שלידי הוא נוגע בי. טוסיק ליד אוזן, כתף נוגעת בחזה משופע, הבל פה שמסגיר חוסר בארוחת בוקר, ופיהוקים שעומדים כסיבה להיטלטלות האירוע, לפאסיביות תוך כדי תנועה.

שעת צהריים, זמן לקום.

המעיר: הלו?

המוער: הלו.

המעיר: היי.

המוער: ישנתי.

המעיר: אני הערתי אותך?

המוער: לא מה פתאום.

המעיר: אז מה קורה?

המוער: אני יכול לחזור אליך אחר-כך?

המעיר: אולי תחזור אליי אחר-כך?

המוער: טוב.

המעיר: תחזור, תחזור לישון, אני לא רוצה להפריע.

המוער: בסדר.

המעיר: תתקשר אליי אחרי שתקום?

המוער: כן.

המעיר: טוב, אם אני לא עונה נרדמתי.