זיכרון של ריח

אנשים אומרים שהם זוכרים ריח. הם לא זוכרים ריח, הם זוכרים תחושות. הבית של סבתא עולה להם בזיכרון והם זוכרים שכבר בדלת הם יכלו לזהות את הריח החזק של הספרים המצהיבים, את הרהיטים שהריפוד שלהם מאובק מבפנים, ריח של כותונת לילה, של טוסט עם מרגרינה ושל אורגן ישן עם שתי קומות של קלידים. הריח לא באמת עולה להם בזיכרון, אלא החמימות באהבה של סבתא והמחשבות על הזיקנה, כל אותן תחושות שהם הריחו עוד בדלת, עוד לפני שנכנסו לבית שלה.

ריח הוא חידה. הוא זיכרון של רגש. הוא חיבור של טעמים מיוחדים בראש. הוא לא קיים בהסתכלות אחורה, למרות מה שאומרים, אבל אולי אני חולה בזיכרון של תתרנים. מי שיכול לזכור ריח מרוויח אושר גדול ואני באמת מקנאה בו כי אני לא יכולה, כבר חודשיים עברו מאז שנסעת וכבר הספקתי לשכוח את הריח שלךָ.

3 מחשבות על “זיכרון של ריח

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    את מה שאת כותבת אני זוכרת בריחות.
    כי לפעמים דרך ריח שאני נתקלת בו במקרה, אני נזכרת בבית של סבתא..

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s