קטגוריה: וידאו

YOU & I

קליפ השקת אלבום הבכורה של המוסיקאי המוכשר אייל חי, שחי ופועל בניו-יורק וחוץ מאלבום סולו שהוא הוציא הוא גם חבר בעוד כמה הרכבים מגניבים. אייל הציע שהקליפ יספר סיפור של דמות שמחפשת את האחד שלה, לא מוצאת מישהו שיתאים לה אבל לבסוף פוגשת בו, זאת הפרשנות שלי לשיר שלו ולסיפור שרצה לספר. אספתי קצת תמונות ׳מאחורי הקלעים׳ של התהליך, מכתיבת הסטוריבורד והחזרות, מהצילומים ומהעריכות והנה הן לפניכם באיכות של טלפון ובפילטרים של אינסטגרם ברוח הקליפ.

קרדיטים:

בימוי והפקה – טל הדר | צלם ותאורן ראשי – איתי מורג | ע. צלם ותאורן – אמרי דקל קדוש | שחקנים – נטלי אליעזרוב, ניב פטל, גיל-עד אלון | עריכה וצבע – טל הדר | עיצוב שיער – שיר כלפא | תודות – רועי יהלומי, גיל-עד אלון, סתיו מרון, עוז חביבי, מילי נחום, שריאל קסלסי, נמל יפו.

מילים ולחן – אייל חי | מילים ושירה – מרגרט גלספי | הופק ע״י אייל חי, Rabbit, Rabbit, Rabbit Productions

האזינו לאלבום המלא Practicing Catharsis כאן

ועוד משהו קטן וחמוד לסיום.. זה מה שקורה כשילד נכנס בטעות באמצע חזרות של מבוגרים… :)

מודעות פרסומת

Form Follows Sound

פרוייקט הגמר של רועי יהלומי מהמכון הטכנולוגי חולון.

רועי עיצב סדרה של 20 פעמונים העשויים מאבן בזלת. יותר משנה הוא חקר יחד עם אור חצרוני את אבן הבזלת, שאחד המאפיינים שלה הוא הצליל המיוחד שהיא מפיקה. הוא בחן הקשרים שונים בין צורה וצליל ומכאן שם הפרוייקט שלו Form Follow Sound.  בין היתר הוא בדק איך צליל נע בתוך צורות שונות, איך משפיע עליו נפח הצורות, הגודל, ועובי הדופן. הוא חקר גם צורות הקשה שונות ובהשראת כלי הקשה אפריקאים עתיקים עיצב כלי הקשה נוסף שנקרא Guiro, כשהמשותף לכל הכלים הוא העיקרון שעיצוב הצורה שלהם משרת את הצליל ולא להיפך.

basalt-7 basalt-8

את המוסיקה לסרטון הלחין נדב יהלומי יחד עם ניר יצקן, השניים הקליטו את הפעמונים וסימפלו אותם. בגלל שם הפרוייקט והעקרונות שרועי פעל לפיהם היה חשוב לי לקבל קודם את המוסיקה ורק לאחר מכן לגשת לעשיית הסרטון, ועל-ידי כך לתת למוסיקה של נדב וניר לכוון את הבימוי והעריכה, וככה באמת עשינו, את הסרטון עשיתי יחד עם איתי מורג.

הנה קצת תמונות מעשיית הסרטון:

2014-06-13 09.39.53 2014-06-13 11.57.52 2014-06-13 12.02.09 2014-06-13 14.55.43 2014-06-13 14.56.05

עיצוב: רועי יהלומי | צילום ותאורה: איתי מורג | בימוי ועריכה: טל הדר

מוסיקה מקורית, הפקה ומיקס: נדב יהלומי, ניר יצקן | טכנאי הקלטה: נדב יהלומי, אלירן קליסקי

מאסטרינג: אבי אלבז

רגע איך זה נשמע בהתחלה? לפני שנה בערך, כשרועי רק התחיל לבדוק את הצלילים השונים שהחומר החדש מפיק הקלטנו את גל הוכברג מנגן על הפעמונים השונים ואז חתכנו וערכנו יחד את הקטע הזהשמתנגן כרגע במוזיאון העיצוב חולון כחלק מתערוכת ״קיפולים״ שתינעל ממש בקרוב בנובמבר 2014. 

ואיך זה נשמע היום? ככה זה נשמע היום, עומרי בלאו מנגן על הפעמונים מול קהל.

לכתבה שהתפרסמה על הפרוייקט של רועי במוזיאון העיצוב לחצו כאן

לכתבה ב-DesignZoom לחצו כאן

לכתבה ב-Domus לחצו כאן

פרויקט פאולינות

הדפסה קרמית תלת מימדית של גופי תאורה בצבע, שנוצרו על-ידי רועי יהלומי וסטודיו אנדר.

סטודיו אנדר פיתחו מדפסת תלת-מימד שהיא המדפסת הגדולה ביותר בעולם שמסוגלת להדפיס חומר קרמי, בחודשים האחרונים רועי חקר שילובי צבע עם הדפסת החומר והדפיס גופי תאורה בצבע לראשונה בעולם!

לגופי התאורה שיצר קוראים פאולינות, והן נוצרו בהשראת הסטייל המיוחד שהיה לדודה פאולה. הקו העיצובי שלהן שאוב מצורות של כדי חרס עתיקים שנוצרו באובניים אבל אפשר לראות בברור את הטקסטורה שנוצרת בעקבות ההדפסה.

ההכנות לסרטון, הצילומים והעריכה לא לקחו יותר משבוע, אני ביימתי וערכתי, איתי מורג צילם, רועי הראה לנו בסבלנות איך הוא מכין את החומר, מערבב אותו עם פיגמנטים וטוען את המכונה.

שיגעון !

לכתבה שהתפרסמה באתר REDESIGN לחצו כאן

string clock

כיף לשתף פעולה! רועי יהלומי עיצב שעון קיר בהשראת שעוני אורלוגין שבו בכל שעה מתוח מיתר ובקצה מחוג השעות מחובר מפרט שפורט עליהם פעם בשעה. בגלל שהשעון עוצב בעצם כמו כלי נגינה הוא בנוי ממש כמו גיטרה, למיתרים מחוברים מפתחות והמשתמש יכול לכוון אותם בעצמו ולקבוע את הצליל לכל שעה שיבחר. את הסרטון אני ביימתי וערכתי, איתי מורג המהולל צילם והביא עוגות, רועי כתב את המוסיקה ונדב יהלומי המוכשר עשה את המיקס לסאונד.

הנה הסטוריבורד שהיה מתוכנן לסרטון, בהמשך החלטנו שאנחנו מוותרים על חלק מהשוטים ומשנים אחרים כדי לשמור על מסגרת של 30 שניות.

string_clock

לכתבה שהתפרסמה על השעון ב-Xnet לחצו כאן

שלג בירושלים

ביום רביעי קלאץ ואני ירדנו למטה לאכול מרק, ובזמן שאנחנו יושבות על הבר ושורפות את הלשונות שלנו, נכנס למקום בחור צעיר עם גזר ביד. כשהברמן שאל אותו לפשר הגזר השיב הבחור "באתי מוכן מהבית". הוא היה מוכן לשלג כמובן, אבל אנחנו גיחחנו על התקוות הגבוהות, רבע שעה אחר- כך הלכנו לקנח בגלידה ושלג לבן כיסה את הרחובות. רחוב עזה שתק ואף מכונית לא עברה ברחוב, כל הסטודנטים מיהרו לרדת למטה למלחמת שלג ענקית שסיימה את הסיפור, השחרנו הכל, ביזבזנו את כל השלג, ניקינו את כל השמשות הקדמיות של המכוניות, את הגגות, את הספסלים ואת כל האדניות, חזרנו הביתה עם גרביים רטובות, אצבעות קפואות ולשונות שרופות. חשבתי נחמד, כבר ראיתי שלג יפה יותר, אירופה בשלג לא מתקרבת לעזה, אבל זה לא נגמר בזה. קלאץ העירה אותי מוקדם מאוד בבוקר, זינקתי מהמיטה, יצאתי למרפסת ומצאתי אותה שם כבר מרוססת לבן. לא האמנתי למה שאני רואה, אני חושבת שאף אחד לא האמין, העיר הייתה מכוסה בכמויות כאלה של שלג שלא הייתי מצפה לראות כאן בחיים, פתאום השלג של אירופה כבר היה פחות מרגש, מסיבה אחת פשוטה, כי זה לא אירופה פה זה הבית. פה כל שנה אנחנו מתפללים לשלג בירושלים ואף פעם זה לא קורה, ואם זה קורה אז חוסמים לנו את הכבישים ואנשים שגרים במרכז כמוני לא יכולים להגיע או מתעצלים, ואם יש לי איזשהו זיכרון משלג בירושלים זה מנסיעה עם ההורים מתישהו ב-92', כשעצרנו בצד הדרך, עוד לפני שהגענו לעיר, ובנינו איש שלג חמוד ורטוב משאריות אחרונות שטרם השחירו. הפעם ירד לי שלג במרפסת והרחוב היה לבן ושקט כמו יום כיפור, השיירה של ביבי לא עברה, האוטובוסים של אגד לא עבדו, השיפוצניקים מהדירה למטה לא הגיעו אז הם לא קדחו ולא דפקו. מעניין אם כל האנשים האלה היו חלק מהפרצופים הנדהמים ברחובות, שהפכו מהר מאוד לפרצופים מחייכים, ואם גם הם שיחקו בשלג בגן סאקר כמו ילדים.